אני לא חסיד של מכוניות יפניות. מעולם לא הייתי, מודה. אבל כשניתנה לי האפשרות לנהוג על אחת מהמכוניות היפניות הנאות ביותר לדעתי לא סירבתי. התעלמתי באלגנטיות מזה שהיא בצבע אדום ודהרתי אל עבר המושבה ראשון לציון.  

בשעת צוהריים, לאחר איחור מאוד לא אופנתי, הגעתי אל חניית בניין ובה המתינה לי ניסאן  300ZX. הבעלים, קובי שמו, אדם מקסים בצורה יוצאת דופן, הפקיד בידי את מפתחות הרכב והמשיך בשגרת חייו. "סעו, הכל בסדר, אל תחשוש לאמץ את המנוע" אמר לפני שנעלם באופק. קובי הוא אדם מוכר בסצנת המכוניות בישראל, ובאמתחתו מגוון מכוניות מבית ניסאן, כשכל אחת מהן מיוחדת מאוד.

בא מהשוליים / ניסאן 300ZX
צילום: אוהד אלגוב

אין מזגן בניסאן הזאת מסיבות כאלה ואחרות, ויש גם גג T ללא כיסוי פנימי. בחוץ יש 70 מעלות צלזיוס, ואני לא מגזים. אולי קצת. 200 מטרים לאחר הרמזור הראשון, בדיוק ליד האיש שעמד עם קלשון בצד, אני מתחיל להזיע. לטפטף מזיעה. אדם רגיל היה פותח חלונות, לקבל משב רוח מרענן, כמה שיש; אדם נורמלי לא מצטלם ולא צריך לקבל סאונד איכותי של הקלטה.

יורדים לכביש המהיר, המנוע הגיע לטמפרטורה ראויה, ואני מחליט לאמץ במעט את המנוע. תמיד יש חשש בשלב הזה, בטח במכוניות פרטיות. ועם כל הכבוד למילים המרגיעות של קובי, אני לא רוצה שיקרה משהו במשמרת שלי.

הפרק הראשון בפינה החדשה. רנו 5 טורבו 2 בסיקור הומוריסטי ומעוות משהו...


אני סוחט את דוושת התאוצה בלינאריות. והסיבה הראשונה לכך, שאם משהו יקרה אוכל להוריד בזמן את הרגל מהדוושה הימנית, וכך להפחית נזק, הסיבה השנייה היא שאין לי מושג כיצד יגיב הישבן למכת גז רצינית – כי בכל זאת, הנעה אחורית, דיפרנציאל מוגבל החלקה, ולא מעט סוסים.

אז אני סוחט בלינאריות, כלום לא קורה. נאדה. גורנישט. והדוושה לחוצה.

ואז מגיע הכוח, מאי-שם. באזור הגבוה של הסל"ד הסוסים מתעוררים ודוחפים את המכונית קדימה, ופתאום כבר נחמד מאד בתא הנוסעים, אפילו שחם כאן מאוד.

עוד רשמים והגיגים? היכנסו לסרטון שמצורף ומקווה שתיהנו!

הפרק השני בפינה החדשה 'בא מהשוליים'. והפעם זו הניסאן שהטקסט הנ"ל מוקדש לה